הייתי שבור, מותש מההתמודדות עם הביטוח הלאומי. אשתי עברה מסע מורכב, ורגע האמת הגיע – ועדת הנכות. כשיצאה משם, פניה היו נפולים. "אין סיכוי שנעבור," אמרה לי בקול רועד, "הוא היה תקיף כל כך, חיפש כל הזמן איך להוכיח שאני לא סיעודית." ליבי נצבט, ידעתי כמה קשה לה.

אבל שבוע לפני כן, בלב שלם ובאמונה גדולה, תרמתי 500 שקלים לצדקה. זו לא הייתה תרומה ענקית, אבל היא הייתה משמעותית עבורי. כבר אז, בשעת הנתינה, הבטחתי לעצמי ולאשתי: "תחכי ותראי – בזכות הצדקה, יאשרו לנו!"

למרות התחושות הקשות מהוועדה, וללא שום עזרה של חברות חיצוניות, האמנתי. ואז הגיעה שיחת הטלפון. הבשורה הדהימה: הוועדה אישרה 100% נכות!

ההלם וההתרגשות היו עצומים. מקרה שאנשים רבים נאבקים עליו שנים, התקבל במלואו. "זהו נס גלוי!" אמרתי נרגש, "אין ספק שזה בזכות אותה צדקה. בנתינה – הכל פשוט עובר."

תרמו מעומק הלב, ותזכו גם אתם לראות איך אבא שבשמיים לא נשאר חייב למי שמשמח את הילדים שלו!