"הבטחתי שאם זה יעבור חלק – אתרום, וזה מה שקרה"

לפני זמן לא רב הגשנו תביעה לביטוח לאומי.
הנושא – אבחון אמיתי של ASD.
מי שמכיר את המערכת יודע, שפעם, אבחון כזה הספיק. לא היו שואלים יותר מדי שאלות. היום? הסיפור שונה לגמרי. בעקבות ריבוי המקרים המפוקפקים, כמעט כל תיק נשלח לוועדה רפואית – גם כשהכול ברור ומגובה באבחונים אמיתיים, על ידי אנשי מקצוע מוסמכים.

אבל אני קיוויתי לטוב.
ביום שהגשנו את הבקשה, התחייבתי:
אם זה יאושר "ללא צורך בערעור" – אתרום בל"נ 2,000 ש"ח מיידית.
ואם זה יאושר אפילו בלי שיזמנו אותנו לוועדה – אתרום עוד 2,000 ש"ח נוספים.
לא בגלל שאני מיליונר – רחוק מזה.
אלא בגלל ההודאה, ההוקרה, וההרגשה שיש גם מקרים שהולכים חלק.

זה שווה הרבה יותר מהכסף.

לשמחתי – קרה מה שכבר לא מובן מאליו:

קיבלנו את האישור. בלי ערעור. בלי ועדה. פשוט כך.
וזה אחרי שכבר הכנתי את עצמי נפשית לעיכובים, סחבת, ולהוכיח שוב ושוב את מה שכבר אובחן.

התרומה? בוצעה כמובן.

אבל יותר מהכול – אני כותב את זה כאן כדי לעודד.

כן, יש ביורוקרטיה. כן, יש תסכול.

אבל לפעמים – גם כשכבר לא מצפים – דברים מסתדרים.