הוא בכלל לא תיאר לעצמו שהיום הזה יסתיים במעצר.

ביום בהיר נעצרתי פתאום על ידי המשטרה הצבאית. הסיטואציה הייתה מאוד ברורה: רוצים שהוא יישב 30 יום בכלא. התיק לא פשוט בכלל.

הלב שלי דפק כמו פטיש. ידעתי שאין לי סיכוי לצאת מזה סתם ככה.

ואז, באינסטינקט של אמונה, הוא עצר הכל והעביר תרומה ל"פתחי לב". 200 ש"ח.
בלי תנאים, בלי בקשות רק הבטחה שקטה בלב: "ריבונו של עולם, תראה את הצדקה, תראה את המסירות, אני מבקש רק ישועה…"

הוא מספר:

“ידעתי שאין לי שום סיכוי. אבל אמרתי לעצמי אני עושה השתדלות רוחנית, והקב"ה יעשה את השאר. פשוט ניסים, ניסים אחד אחרי השני. לא עברו 24 שעות – ושוחררתי! הייתי בבית, יושב בספה, כאילו כלום לא קרה. בלי משפט, בלי מאסר, בלי כלום”.

“זה פשוט נס. אין לי דרך אחרת להסביר את זה. הייתי אמור לשבת בכלא, ובמקום זה אני חופשי. אני מודה לקב"ה ומאמין באמונה שלמה שזו הייתה ישועה בזכות הצדקה לפתחי לב”.