יענקי ברנשטיין אוהב לשאול אנשים שאלה פשוטה.
יש לך אלף שקל בכיס. בא יהודי ומבקש צדקה, נתת לו 200. כמה נשאר לך?
כולם עונים אותו דבר: 800.
נכון. אבל אחרי חצי שעה אשתך מתקשרת וצריכה כסף. אחר כך עוד מישהו מתקשר. עוד הוצאה, עוד קנייה קטנה. בסוף ה-800 נעלמים.
ומה נשאר לך? ה-200 שנתת.
הכסף אמנם לא נמצא בכיס שלך, אבל הזכות של ה-200 האלה קיימת. אף אדם לא יכול לקחת אותה ממך. היא קיימת לעולם.
המקום היחיד שבו מותר לבחון
ליהודי אסור בתכלית האיסור לבחון את הקב"ה. אבל בצדקה הקב"ה בעצמו אומר לנו: "ובחנוני נא בזאת". צדקה היא המקום היחיד שבו הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו לנסות ולראות. ויענקי מעיד אחרי שנים של סיפורי ישועה: ככל שנותנים יותר, גם מקבלים יותר.
לא הסכום, המאמץ
הקב"ה לא צריך את הכסף שלנו. הוא רוצה את המאמץ שלנו. יש נתינה שאדם כמעט לא מרגיש, ויש רגע שבו הוא מחליט לצאת מן החשבון הרגיל ולעשות משהו שדורש ממנו להתאמץ. כמו שיענקי אומר: "כשיהודי עושה משהו שהוא לא חייב, הקדוש ברוך הוא עושה לו מה שהוא לא חייב".
ובסוף, כשנעמוד לפני בית דין של מעלה, לא נוכל לקחת איתנו את מה שנשאר בכיס. נוכל לקחת רק את מה שיצא ממנו.
מתוך הראיון עם יענקי ברנשטיין בחוברת "המפתח", תשרי תשפ"ז.
